תביעה לפירוק שיתוף פעולה משפטית זו מתחילה כאשר בעלים משותפים של נכס או עסק אינם מסוגלים להסכים על ניהול או חלוקת הנכס המשותף. התביעה נועדה לפתור את המבוי הסתום על ידי סיום חוקי של הסדר הבעלות המשותפת, ולעתים קרובות מביא למכירת הנכס ולחלוקת התמורה בין הבעלים המשותפים.
הצורך בפירוק שותפות מתעורר בדרך כלל בתרחישים שבהם יש מבוי סתום בקבלת החלטות, או כאשר היחסים בין השותפים הידרדרו עד לנקודה שבה הם אינם יכולים עוד לשתף פעולה ביעילות. זה יכול לנבוע מסיבות שונות, כולל מטרות שונות, מחלוקות כספיות או סכסוכים אישיים.
בהקשר של נדל"ן, למשל, בעל שותף אחד עשוי לרצות למכור את הנכס בעוד שהשני מעדיף לשמור אותו. אם אין ביכולתם להגיע להסכמה הדדית, תביעה לפירוק שיתוף הופכת לכלי לפתרון העניין. בית המשפט, לאחר עיון בתיק, יכול להורות על מכירת הנכס ולחלק באופן שוויוני את התמורה בין הבעלים.
צעד משפטי משמעותי
ניכור הורי תביעה צעד משפטי זה ננקט במקרים בהם נטען כי הורה אחד הפנה את ילדו בכוונה נגד ההורה השני, תוך יצירת עוינות, פחד או דחייה בלתי מוצדקת אצל הילד כלפי אותו הורה. לניכור הורי יכולות להיות השפעות רגשיות ופסיכולוגיות משמעותיות על הילד ועלול לפגוע ביחסי הורה-ילד.
בתביעות כאלה, ההורה המאשים טוען בדרך כלל שההורה השני עסק בהתנהגויות או בטקטיקות שמטרתן לערער את מערכת היחסים שלו עם הילד. אלה יכולים לכלול דיבור שלילי על ההורה השני בנוכחותו של הילד, הגבלת מגע או מניפולציה אחרת של תפיסותיו וחיבתו של הילד. האתגר המשפטי הוא להוכיח שפעולות אלו הובילו לניכור של הילד.
בתי משפט העוסקים במקרים של ניכור הורי חייבים להעריך בקפידה את הראיות המוצגות, ולרוב כוללות הערכות פסיכולוגיות של הילד, ההורים והדינמיקה המשפחתית. טובת הילד היא השיקול העליון במקרים אלו. בית המשפט שואף לקבוע האם התרחש ניכור ואם כן כיצד לטפל בו. תרופות יכולות לכלול שינויים בהסדרי משמורת, תוכניות הורות או טיפול משפחתי מחייב.