כתב מקומונטאנו סופרים כבר שמונה חודשים מתחילת התפרצות מגפת הקורונה בישראל ומועד הבחירות האחרונות לכנסת, וכבר כמעט ארבעה חודשים להפגנות המחאה ההמוניות של "הדגלים השחורים" בבלפור, כשבחודש האחרון, בשל הסגר, התרחבו האירועים גם להפגנות קטנות יותר מדי שבוע כאן בעיר כפר סבא. כעת מסתבר: לא כל התושבים מתחברים למנהג החדש.
מדינת ישראל הגיעה לנקודת שבירה של אזרחיה. במשך שנה וחצי, ישראל הגיעה לבחירות שלוש פעמים, ונראה כי הרביעית בדרך. אזרחים רבים עוד מתקופת הבחירות לא מרוצים מהתנהלות הממשלה, וההתנהלות במגפת הקורונה הייתה מבחינתם "הקש ששבר את גב הגמל".
כמעט ארבעה חודשים אזרחי המדינה יוצאים החוצה בכל יום שבת להפגין כנגד החלטות הממשלה. יש הפגנות ברחבי כל המדינה, וההפגנה הגדולה ביותר מתקיימת על יד מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים שם מתכנסים כבר במשך כמה חודשים אלפי אנשים מדי שבוע.
בעקבות החלטת הממשלה לאסור יציאה מהבית מעבר למרחק של קילומטר, התרחבו נקודות של הפגנות ברחבי כל הארץ, אך בעיר כפר סבא לא כל התושבים מתחברים להפגנות, והתושבים טוענים כי ההפגנות מפריעות לאיכות החיים, לשקט ששורר בעיר, והגרוע מכל, לטענתם רבים מהם אינם עוטים מסכה ומסכנים לכאורה את העוברים ושבים, ובעיקר את האנשים שגרים באזורי ההפגנות.
ביום שבת, ההפגנות הפכו למעט אלימות ויש מי שחושש כי האלימות תוביל להקצנה, שעלולה להגיע אף למלחמת אחים. מי שהתייחס גם הוא למצב, היה ראש עיריית כפר סבא, רפי סער, שאמר שהוא "מודאג מהמצב הקיים", התייחסות שבאה גם על רקע בחירתם על המוחים למקם את אחת ההפגנות המרכזיות בעיר דווקא בסמוך לבית הקברות העירוני, מה שמעורר את חמתם של רבים שלא מוכנים לקבל את הרצון להפגין דווקא שם, "במקום לכבד".
בעקבות כך, בקבוצות הפייסבוק של תושבי העיר כפר סבא, נכתבו תגובות רבות כנגד המפגינים, כשבין היתר נכתב כי "המפגינים אינם מכבדים את המתים". לעומתם, פעילי הדגלים השחורים המצדדים במיקום ההפגנה דווקא סמוך לבית הקברות אומרים כי בסופו של יום, "יש רצון להגיע כל שבוע מחדש ולהפגין ביחד עם עוד אלפי אנשים, וזאת במטרה להגן על ולשנות את המדינה שאנו חיים בה – ואחרים נהרגו למענה".
"כל שבת חוזר הניגון, אנשים יורדים לרחוב לבושים בבגדים שחורים, מחזיקים דגלים שחורים והכל בצמוד לבתים באזור", מתאר אלמוג תושב כפר סבא. "אין לי בעיה עם הפגנות, יש לי בעיה עם זה שהם מגיעים עם זמבורות, תופים וחצוצרות. יש לי ילדים קטנים, אי אפשר להתמודד עם זה כל שבוע מחדש". ואילו אביגיל, תושבת נוספת מחזקת את דבריו ומוסיפה: "אני גרה במרכז העיר כבר כמעט 25 שנה. אין לי בעיה עם זה שיעשו הפגנות. אבל אפשר להסתדר עם שלטים ולא עם זמבורות שעושות המון רעש ומפריעות לאיכות החיים של המשפחה והסביבה".
כמובן שלא כל התושבים באותה הדעה, על אף ההתנגדויות הרבות, יש גם תושבים שמוכנים לספוג את ההפרעה לשגרה על מנת לגרום לשלטון להתחלף, הם טוענים כי זו מדינה דמוקרטית, ויש לצאת להפגין ואם לא יצאו לרחובות, לא יהיה שינוי במדינה. "320 אלף מפגינים ברחבי המדינה לא טועים", אומר אבנר שמוסיף ואומר: "הלכתי כל שבוע לבלפור להפגין, כאשר הממשלה החליטה שאסור לנו לצאת מהבית מעבר לקילומטר, החלטתי שאני יוצא להפגין בעיר שלי. אני אוהב את המדינה שלי ואין שום קשר לשמאל או ימין בהפגנות האלו, זה מה שכולם צריכים להבין. אנחנו עם אחד שרוצה אחד לטובת השני, ואם לא נתאגד, אנחנו לא נעשה שינוי".