אביעד ברטובנטלי שוחט, תושבת היישוב מתן שעל יד כפ"ס, הוציאה בימים אלה לאור את ספרה הרביעי 'החברה של אנה', ספר ילדים שמטרתו להנגיש את השואה לבני נוער.
הוריה של שוחט, ילידי מרוקו, הוכרו כניצולי שואה. כבר מילדותה החלה שוחט לחוות חזיונות מפורטים, מוזרים וקשים מתקופת השואה.
הרעיון לכתיבת הספר נבט בלבה כשבתה עלתה לכיתה ו', והיא התלבטה כיצד להנגיש נושא כה טעון כמו השואה לילדה צעירה, תוך יצירת הזדהות וסקרנות – מצד אחד, ותוך הימנעות מלעורר פחדים וחרדות מיותרים – מצד שני.
שוחט, בעלת תואר שני במידענות, עובדת כבר למעלה מ-25 שנה כארכיונאית בארכיון צה"ל, ואחראית על אוסף טרום צהלי: 'אוסף הלוחם היהודי בצבאות זרים' המנציח את תרומתם של לוחמים יהודים בצבאות העולם בעת החדשה.
לדבריה, בניגוד למיתוס "כצאן לטבח" – קיים תיעוד נרחב אודות מאות אלפי יהודים אשר נלחמו בפשיזם ובשלטון הנאצי – בפרטיזנים, בצבאות בנות הברית, בצבא הסובייטי, בבריגדה היהודית, ועוד.
ההתנגדות היהודית לכובש הנאצי, לצד מחוות אנושיות שהתגלו בזמן השואה (כמו סיפורה של אנה פרנק), אלו הם נושאים אשר מרתקים את נטלי.
הספר 'החברה של אנה' עוסק בנערה ישראלית הכותבת בלוג על חייה שלה בכיתה ו' ועל עניינים המעסיקים נערה רגילה – לימודים, קשיים, בנות מצווה, חבר ראשון, ויכוחים של מתבגרת עם אימא, ועוד – אלא שדמותה של אנה משמשת לה כהשראה וכחברה דמיונית. עמה היא "משוחחת", "מתייעצת" וממתיקה סוד, בעיקר לאור קריאת יומנה של אנה.
בספר עושה שוחט שימוש באזכורים רבים של טכנולוגיות בנות זמננו כמו בלוגים ורשתות חברתיות – לצד תיאורים הלקוחים מתקופת השואה, ומיומניה של אנה פרנק. היא ממליצה במבוא לספר לקרוא את יומנה של אנה, אבל אין זו חובה.
הספר 'החברה של אנה' יצא לאור לאחרונה בהוצאת 'רב-מכר' וניתן למצוא אותו בסטימצקי, בחנויות הספרים העצמאיות ובחנויות דיגיטליות כגון "עברית", בוקלי, מנדלי, ועוד. כמו כן הספר תורגם לאנגלית.
נטלי שוחט המתגוררת עם בעלה ושני ילדיה ביישוב מתן שבשרון, הסמוך לכפר סבא, משמשת כמידענית וכארכיונאית בארכיון צה"ל במשרד הביטחון זה כבר למעלה מ-25 שנה. בשנתיים האחרונות היא אחראית על 'אוסף הלוחם היהודי בצבאות זרים': אוסף טרום צהל"י שעניינו לוחמים יהודים בצבאות העולם בעת החדשה.
מדוע הנושא הזה שייך בכלל לארכיון צה"ל?
לדברי שוחט, מדובר בהחלטות שהתקבלו עם הקמת ארכיון צה"ל, עוד בשנת 1948 על ידי דוד בן גוריון. טענתו הייתה שאי אפשר להפריד את נושא הלוחם היהודי בצבאות הזרים מצה"ל – מפני שדמותו וזהותו של הלוחם היהודי היא עוד חוליה בשרשרת התקומה, ומשום שחלק מייסדי צה״ל הגיעו מצבאות זרים. כמו כן, תרומתם של הלוחמים היהודים מהצבאות הזרים לאורך ההיסטוריה הייתה עצומה, וחלקם בצבאות אלה היה תמיד גדול מחלקם באוכלוסייה הכללית.
בימים אלה עומלת שוחט עם מתנדביה – אלה, שוש ומיכאל – על תערוכה אינטרנטית של הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה, לקראת 80 שנה לפרוץ המלחמה (ספטמבר 2019). ככלל היא מגדירה את עבודתה כ"ליקוט חומרים בפינצטה על לוחמים יהודים לאורך הדורות – מכל מקור אפשרי".
עוד היא אומרת: "הגבורה של לוחמים יהודים, העזרה, ההשתתפות והשותפות היהודית במלחמת העולם השנייה – היו עצומות. ההשתתפות העצומה הזו של מאות אלפי לוחמים יהודיים עמדה בניגוד גמור למיתוס 'כצאן לטבח' שאפיין את השיח ואת התודעה הישראלית במשך עשורים ארוכים."
לדבריה, המחקר מראה עד כמה ההשתתפות של לוחמים יהודיים הייתה משמעותית מבחינה מספרית. לא רק לוחמים ארצישראליים שלחמו בצבא הבריטי, אלא גם כאלה שלחמו במסגרת 'צבאות הברית', המחתרות, הפרטיזנים, הצבא האדום, הצבאות הפולנים החופשיים, ועוד. מאות אלפי יהודים נלחמו נגד הפשיזם ונגד היטלר, החל ממלחמת האזרחים בספרד ב-36 – ועד סוף מלחמת העולם השנייה. מקור מעניין נוסף לנושא הוא מוזיאון 'בית הגדודים' באביחיל, וגם מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2 בלטרון.
הוריה של שוחט הוכרו כניצולי שואה
הוריה של שוחט הוכרו כניצולי שואה למרות שנולדו וגדלו בצפון אפריקה. אביה נולד באלג׳יר להורים מרוקאים, לאב שהיה סוחר ובעל מלונות, אך גדל עד בגרותו בעיר מקנס במרוקו – במלאח – הגטו היהודי של העיר – שם גם הכירו הוריה של שוחט.
ההורים הוכרו בשנת 2014 כניצולי שואה, במסגרת ההכרה הגורפת של חלק מיהודי צפון אפריקה, ובהם יהודי מרוקו. לדברי שוחט, רוב יהודי צפון אפריקה ניצלו בעור שיניהם מאימת הנאצים בשל תבוסתו של רומל במדבר המערבי, ונחיתת בנות הברית על חופי צפון אפריקה 1942.. עם זאת, כמה אלפים מיהודי טוניסיה ולוב "הספיקו" להגיע למחנות ההשמדה באירופה.
אביה של נטלי סיפר לה כיצד הפקידות הצרפתית ממשטר וישי, שהייתה פרו נאצית, החלה להכין את הקרקע בכל הארצות בהן החזיקה צרפת, לקראת בואם הצפוי של הגרמנים. הכנות אלה לא פסחו על העיר מקנס, שנערך בה רישום הרכוש יהודי, רישום האוכלוסייה ( מי גר באיזה בית), ועוד. לצד אלה, הוטל עוצר בלילות, נערכו מעצרים ע"י הז׳נדרמריה הצרפתית של כל מי שנחשד בפעילות אנטי צרפתית, והחלו גילויי אנטישמיות ומקרי התנכלות ליהודים. על כך, מוסיפה שוחט, יש כמובן להוסיף את חוויות המלחמה ה״רגילות״ כמו מחסור במזון, האפלה והזעקות.
בסופו של דבר, נחיתת בנות הברית בחופי צפון אפריקה בנובמבר 1942, ודחיקתו של המצביא רומל מהמדבר המערבי, הסירו את האיום המוחשי על יהודי צפון אפריקה, וביניהם על הוריה של שוחט.
שוחט מודעת מילדות לנושא השואה, ולדבריה, כבר מגיל 5, היא ממש חווה חזיונות משם, ומרגישה שהייתה בשואה בגלגול קודם. החשש שלה מצד אחד, והמשיכה מצד שני לעיסוק בשואה הם גדולים וסותרים. כך למשל, עד היום היא נמנעת מלבקר במחנות ריכוז והשמדה. ביקור אחד ויחיד במחנה הריכוז וההשמדה 'דכאו' בגרמניה – כשהייתה צעירה – טלטל אותה רגשית והותיר בה זיכרונות קשים.
להנגיש את השואה לבני נוער
כשהגיעה בתה ענבל לכיתה ו', התלבטה שוחט קשות כיצד לפתוח איתה את נושא השואה, מבלי לגרום לה לרתיעה ולזעזוע, אבל גם מבלי להשאיר אותה אדישה. בהמשך, החלה שוחט להתלבט בשאלה כיצד בכלל ניתן לגרום לבני נוער ישראלים של המאה ה-21, שלכאורה אין דבר רחוק מהם יותר מן השואה – להתעניין במה שקרה לסביהם לפני יותר מ-70 שנה – ולעסוק בנושא בצורה חווייתית, לא רק היסטורית או לאומית. כך נצנץ בלבה לראשונה הרעיון לכתיבת ספר, מעין יומן של נערה בת זמננו, בגילה של אנה פרנק – יומן הנערך כבלוג אינטרנטי ואשר מקבל השראה ומתכתב עם יומנה של אנה פרנק.
יערה, גיבורת הספר, מושפעת בצורה רבה מסיפורה של אנה פרנק, עד שהיא מתחילה לראות בה חברה דמיונית, וכותבת לה ואליה על הרגשות והדמיונות שלה. הבלוג אותו היא מנהלת ובו מתפרסמים הדברים נקרא 'החברה של אנה', וכך היא חותמת בסוף כל פוסט.
"מטרת הספר היא לקרב את הקוראים הצעירים באופן זהיר ורגיש לגורלם של היהודים בשואה, אבל בצורה ש"תתכתב" עם המציאות של ימינו. "המטרה היא לא רק להנחיל את מה שהיה שם, אלא לעורר סקרנות ורצון של בני הנוער להעמיק ולחקור את אותה תקופה נוראה," אומרת שוחט.
קרן אנה פרנק
הספר גם תורגם לאנגלית לפני כשנה, והיה אף אמור להופיע ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט, אבל אז נתקלה שוחט במכשול לא צפוי.
"ככל שקראתי כתבות על ספרים שנכתבו בהשראת אנה פרנק, והיו כמה ספרים כאלה שיצאו בדיוק כשעבדתי על הספר – כך עלה שוב ושוב שמה קרן אנה פרנק". לדבריה, כמעט בכל ספר שהיא עלעלה בו, נזכרה הקרן. הגיעו אליה גם ידיעות על כך שהקרן מחזיקה בזכויות על דמותה של אנה פרנק, ממש כמו בהתייחסות למותג – ומי שמעוניין לפרסם יצירה המזכירה את אנה פרנק – חייב לקבל קודם את אישורה של הקרן."
את הקרן הקים אביה אוטו פרנק, שבין שאר מטרותיה, היא לוודא שלא תעשה זילות בשמה של אנה פרנק. לדברי שוחט, ההתייחסות לשמה הוא כאל מותג לכל דבר. היא פנתה לקרן, ושם נאמר לה לחכות לאישור של הקרן, לפני תחילת שיווק הספר.
"הם מאד אהבו את הדמות של אנה שמופיעה בספר. ההערה היחידה שלהם הייתה שינוי השם של הספר באנגלית" מספרת שוחט. לדבריה, בתרגום, המליצה המתרגמת לקרוא לספרblogging to Anne Frank . בקרן דרשו להוריד את שם המשפחה 'פרנק' משם הספר. שוחט נענתה להם ללא ויכוחים.
'החברה של אנה' יצא בימים אלה בהוצאת 'רב מכר' – וניתן למצוא אותו ברשת סטימצקי, וכן בחנויות הפרטיות ובמגוון חנויות דיגיטליות.
כמו כן, בימים אלה מנסה ההוצאה לאור להגיע עם הספר המתורגם לשווקים בחו"ל: באירופה, בארצות הברית, ואף במזרח הרחוק (עמית אופיר, המו"ל של הוצאת "רב מכר" נמצא בימים אלה בווייטנאם לקידום מכירות), וכבר מתחילים להיות ניצני התעניינות בספר: בגרמניה, בווייטנאם, בתקווה ששמעו של הספר יגיע למרחקים.