הולכים על מים איכותיים – איך מודדים את איכות מי השתייה?

מה יש במי השתייה שלנו ואיך מודדים את איכותם? מה הטכנולוגיה שבה משתמשים, ומה משמעות הממצאים, בעצם? יצאנו לבדוק

רותם גרנות

למי השתייה בארץ יצא שם רע, ואולי בצדק. למרות התקנות הקיימות בארץ ובעולם לריכוז של חומרים ומזהמים במים, הגישה הישראלית אומרת שאם המים לא עומדים בתקן בינלאומי, הדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם הנושא היא לשנות את התקן הישראלי: במקום להגדיר מה בריא, מגדירים מה יש – ולפי זה קובעים מה בריא. האפשרויות העומדות בפני הצרכן הביתי גם הן מבלבלות: מסנן מים דירתי, מסנן מכני,  מסנן פחם פעיל או מנורת אולטרה סגול בכלל? כל אחד מכוון לטיהור המים מגורם מסוים שעלול לזהם אותם, לאו דווקא אותו גורם. מטהר מים, במיוחד אם הוא כולל שילוב של טכנולוגיות המיועדות לסילוק מזהמים ממקורות וסוגים שונים, יכול לבצע עבודה טובה בטיהור מי השתייה שעלולים להכיל חומרים מזהמים מגוונים.

מה מודדים במי השתייה?

מי השתייה שלנו יכולים להזדהם בזיהומים שונים. כל זיהום דורש טכניקה שונה של מדידה וטכניקה אחרת לטיהור המים מאותו זיהום. בגרסתם הטהורה ביותר, מים כוללים רק מימן וחמצן. מים כאלו אינם זמינים באופן טבעי – וגם אינם בריאים לשימוש קבוע. גוף האדם זקוק למינרלים שונים שנמצאים במים באופן טבעי. לצד אותם מינרלים מועילים, קיימים חומרים אחרים שעלולים להימצא במים ממקורות שונים וגורמים נזק בריאותי, או שהופכים את המים לעכורים, בעלי ריח לא נעים או לא טעימים.

נהוג לחלק את המדידות לשלוש קטגוריות עיקריות: מדידות מיקרוביולוגיות, כימיות ופיסיקאליות. מדידה בקטריאלית מודדת קיום וריכוז של חיידקים, במיוחד קוליפורמים. מדידות כימיות בודקות את המרכיבים הכימיים המשפיעים על איכות המים ועל קשיותם והיא כוללת בין היתר איתור מתכות כבדות וקיום מזהמים אורגניים וחומרי הדברה. בדיקות פיסיקליות בודקות את תכונות המים כגון מידת החומציות או העכירות. בדיקה נוספת הנעשית על מי השתייה היא בדיקת רדיואקטיביות. משרד הבריאות הגדיר 75 פרמטרים אותם יש לבדוק במי השתייה ואת התקן המותר עבור ריכוז החומרים השונים.

שני מדדים חשובים במיוחד הם ריכוז החנקות והכלורידים במים. ריכוז גבוה של חנקות מעיד על זיהום ממקורות כמו שפכים או דישון ואילו ריכוז כלורידים גבוה מצביע על רמת מליחות גבוהה.

איך מתבצעת המדידה?

ישנן טכניקות רבות לביצוע מדידה של איכות המים. לדוגמה, על מנת לאתר ריכוז של מתכות כבדות במי השתייה יש תחילה לסנן את המים כדי לנקות אותם מחומרים שעלולים להפריע לתהליך הדגימה ואז להעביר אותם דרך מכשיר שנקרא ICP המייצר ענן של אטומים טעונים חיובית ואלקטרונים בעלי מטען שלילי מגז ארגון. ענן זה מפרק את התרכובות שבמים והחלקיקים לאטומים בודדים בעלי מטען חיובי. שדה מגנטי מניע את האטומים שפורקו אל עבר הגלאי אשר ממיין אותם על פי המאסה שלהם. במדידה מעיין זו ניתן לבדוק רק מתכות שהמאסה שלהן הוגדרה מראש במכשיר לצורך המדידה.

דרך אחרת לביצוע המדידה היא באמצעות מכשיר שנקרא HPLC והוא בודק ריכוז תרכובות אורגניות מבלי לפרק אותן. המים מוזרמים דרך גליל המלא בחומר אשר מאט את התרכובות השונות במידה שונה. הגלאי שנמצאים בצדו השני של הגליל מודדים את ריכוז החומרים ואת זמן יציאתם מהגליל כאשר זמן היציאה מעיד על זהות התרכובת.

כיצד מטהרים את מי השתייה?

לצד ריבוי החומרים ודרכי המדידה, ישנן גם דרכים רבות לטהר את מי השתייה, כאשר לכל דרך יתרונות משלה. דרך אחת היא לדוגמה מסנן מים מכני. סינון מכני נועד להרחקת חלקיקים מעל גודל מסוים והוא אינו יעיל בהרחקת אבנית או מתכנות ממי השתייה. דרך שניה היא באמצעות מסנן פחם פעיל המשפר את טעם וריח המים על ידי הרחקת כלור ותרכובות אורגניות שונות. מסנן כזה אינו מקטין את תכולת המינרלים ואינו מיועד להרחקת חיידקים. למעשה מסננים מסוג זה לעתים קרובות מותקנים כמסנן מים חיצוני לבית ובמידה והם אינם מוחלפים לעתים תכופות הם הופכים מקור לזיהום חיידקי.

מערכות מתקדמות מושתתות על עקרון האוסמוזה ההפוכה והם כוללים ממברנה המאפשרת מעבר מים בלבד. מערכת כזו יעילה בהרחקת מינרלים ומתכות אך לא יעילה כנגד תרכובות אורגניות או חיידקים. מערכות סינון נוספות כוללות טיהור מיקרוביאלי או על ידי אמצעים מכנים או על ידי מנורה המפיקה קרינה אולטרה סגולית הממיתה את החיידקים. מערכות מתקדמות הפועלות על עקרון האוסמוזה ההפוכה נוהגות לשלב שלבי סינון מכני, סינון פחם פעיל וסינון מיקרוביאלי משלים לפעולת הממברנה אשר מנקה את המים ממינרלים מזיקים ומתכנות כבדות.

מים נקיים וצלולים חיוניים לפעילות כל מערכות הגוף. הקפדה על שימוש במטהר מים איכותי גם דואגת למים ללא חיידקים מזיקים, ללא מתכנות כבדות או תרכובות אורגניות ואפילו דואגת לשפר את טעמם של המים ולדאוג לצלילותם.