מדור פרסומיהשנים האחרונות בישראל, מאופיינות בעלייה ניכרת במודעות הציבורית במערכות יחסים בין בני זוג מאותו המין. בנוף האוכלוסייה הישראלית, אט אט ניתן להבחין בצורות הורות שונות ומקובלות שנוספו למה שהיה קרוי עד היום, המסגרת "הנורמטיבית המסורתית" של תא משפחתי הבנוי מאיש אישה וילדים, המנהלים חיי משפחה, ונוצרו צורות הורות נוספות המבטאות והמקיימות את מימוש הזכות להורות. ככל שנעמיק יותר, נוכל להבחין בצורות ניהול חיים וצורות גידול ילדים, אשר בעבר הלא רחוק היו נשמעים כבלתי נתפסים על הדעת, על ידי חלק מהאוכלוסיה.
"הזכות להורות היא ביסוד כל היסודות, בתשתית כל התשתיות, אין חולקין, כי הזכות להורות הינה זכות בעלת מעמד נורמטיבי עליון וחשוב במדינת קיומו של המין האנושי, היא שאיפתו של האדם".
מתוך סיפרו של ד"ר י.זיו- "פונדקאות הזכות להורות ומוסר" (גלילאו כרך 21, 1997).
הזכות להורות היא החירות להוליד ילדים ללא מניעה או התערבות מצד אנשים או רשויות כלשהן. הנורמות הדמוקרטיות אמורות לאפשר לכל אזרח להקים משפחה וללדת ילדים, בלי קשר למעמדו החברתי, לרמתו האינטלקטואלית או המוסרית, לערכיו, לדתו ולגזעו. זכות זו, חובקת שני שלבים משמעותיים בחיי משפחה: הזכות להעמיד צאצאים והזכות לגדלם.
ישראל, ועל זאת ניתן ללמוד בין היתר מקביעתו של בית המשפט העליון בפרשת "נחמני" הידועה, שם נקבע בהרכב נדיר של 11 שופטי בית המשפט העליון, כי זכותה של האישה, גב' נחמני, להיות אם, גוברת על זכותו של מר נחמני לא להיות אב.
עורך דין לענייני משפחה מציג דרכים אלטרנטיביות
הדרכים שבהן יכולים בני זוג מאותו מין לממש את הזכות להורות והדרכים האלטרנטיביות הקיימות הנן:
משמורת משותפת והורות משותפת
מהווה צורת הורות חדשה הנראית לעין יותר ויותר בשנים האחרונות, הורות מסוג זה, הינה מערכת יחסים עניינית בין גבר לאישה שהם הורים ביולוגים לילד משותף. למעשה, מדובר בשני צדדים שחברו יחד לצורך מטרה משותפת והיא הבאת ילד לעולם וגידולו יחד. הצדדים אינם חיים כבני זוג ואינם חיים יחדיו ו/או מנהלים משק בית משותף, עם זאת, הם ההורים הביולוגים של הילד המשותף. לעיתים בני זוגם, באחריות מופחתת, נוטלים על עצמם אחריות על ילדם המשותף, כדרכו של כל הורה.
מערכת יחסים זו מבוססת ומתנהלת באמצעות הסכם להורות משותפת. הסכם זה כולל בתוכו בין היתר הסכמות בנוגע להליך ההורות, החל מהשלב שלפני הולדת הילד המשותף, עד שם הילד, הצהרת אבהות, משמורת משותפת, הסדרי שהייה, מזונות וכדומה.
התוקף המשפטי של הסכם הורות – יש לאשר הסכם הורות בפני בית המשפט לענייני משפחה, לאחר הולדת הילד, ובית המשפט יבחן את האמור בהסכם על מנת לתת לו תוקף של פסק דין.
אימוץ ילדים לזוגות בני אותן מין – פסק הדין הראשון שעסק בנושא אימוץ ילדים על ידי בני זוג מאותו מין היה בג"ץ 1779/99 ברנר-קדיש נ' שר הפנים שם דובר בעתירה לבג"ץ נגד שר הפנים בדרישה לרשום את ילדן של זוג נשים (אותו ילדה אחת מבנות הזוג מתרומת זרע) כילד משותף באמצעות צו אימוץ אמריקאי ותעודת לידה אמריקאית.
במקרה זה, הילד אומץ כחוק בארצות הברית על-ידי בת-זוגה של העותרת, אך משרד הפנים סירב לרשום אותה במרשם האוכלוסין כאמו של הילד, וזאת בטענה כי "אי-נכונותו של הרישום (בארה"ב) גלויה לעין ואינה מוטלת בספק", וזאת, כי קיומם של שני הורים בני אותו מין איננו אפשרי מבחינה ביולוגית.
במקרה זה קיבל בית המשפט את העתירה של עורך דין לענייני משפחה. מה שהוביל לקבלת העתירה בין היתר הייתה העובדה, כי האימוץ כבר נרשם כחוק בארצות הברית, ולכן קבע בית המשפט, כי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי מחייבים כי מעמד אישי של אדם יוכר באופן אחיד בכל המדינות. עוד הוסיף בית המשפט, כי אי-הכרה בצו-אימוץ זר משחררת את ההורים המאמצים מחובותיהם כלפי המאומצים, ובכך פוגעת באינטרסים של הילדים. עוד נאמר על ידי השופטת דורנר הנכבדה, כי הרישום אינו משקף את ההיבט הביולוגי, אלא את ההיבט המשפטי. בסופו של יום, ההלכה שנקבעה היא שפקיד הרישום במרשם האוכלוסין אינו מוסמך לקבוע את תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא חייב לרשום את אשר האזרח אומר לו, אלא אם מדובר ב"אי-נכונות של הרישום הגלויה לעין ואינה מוטלת בספק" ובמקרה זה אין מדובר באי-נכונות הגלויה לעין, שכן הרישום אינו משקף את ההיבט הביולוגי אלא את ההיבט המשפטי (כמתואר מדבריה של השופטת דורנר לעיל).
בשנת 2001, ניתן פסק הדין המנחה בעניין אימוץ ילדים לזוגות בני אותן מין, שדיבר באופן ישיר על כך, ולאורו הוכרה זכותם של זוגות בני אותו מין, לאמץ את ילדי בני זוגם, זאת נפסק בפסק הדין התקדימי ע"א 10280/01 ירוס- חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה אשר ניתן ופורסם בשנת 2005.
פונדקאות עבור זוגות גברים בישראל – החוק הרלוונטי לעניין הפונדקאות בישראל הוא: חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד)- תשנ"ו- 1996. סעיף ההגדרות בחוק מדבר על הורים מיועדים:
"איש ואישה שהם בני זוג" – כבר בהגדרות ההתחלתיות רואים באופן ברור, כי החוק מכוון לבני זוג הטרוסקסואלים ואינו מכוון לזוגות חד מיניים או לרווקים או לרווקות המעוניינים להביא ילד לעולם.
סעיף 5 לחוק ממנה את ועדת האישורים לשם בחינת התקיימות תנאי החוק לצורך אישור ההסכמי הפונדקאות.
גירושים אזרחיים והזכות להורות
כאמור, זוגות גברים חד מיניים אינם נמצאים במעגל הזכאים להסתייע בשירותי הפונדקאות בישראל ולכן באי יכולתם לעקוף את סעיפי החוק הנוקשים והבלתי אפשריים מבחינתם, רבים מהם פונים לאפיקים מחוץ לגבולות מדינת ישראל אשר מאפשרים לקיים את ההליך על אדמתם.
אחת הסיבות לכך שהרבה גברים הומוסקסואליים מעוניינים לבצע את הליך הפונדקאות, היא מפני שההליך הזה הוא הדרך הכמעט יחידה בה לאותו גבר (אחד מבני הזוג במערכת היחסים החד- מינית) יש קשר ביולוגי גנטי לתינוק הנולד.
לאחר הלידה בחו"ל של הילד או הילדה, הזוג נדרש להסדיר את עניין אזרחותו של התינוק שנולד בהתאם לחוק האזרחות הישראלי.
על האב הביולוגי מוטלת החובה להוכיח, כי הוא אכן אביו הביולוגי של התינוק באמצעות בדיקה גנטית (בדיקת רקמות), כדי לאפשר להביא את התינוק מהארץ בה התבצעה הפונדקאות ולהוכיח, כי קיים קשר גנטי בינו לבין התינוק, ואז יתירו לזוג להביא את התינוק לארץ.
ניתן להבחין מסקירה זו, כי נושא הזכות בנושא משמורת משותפת ולהורות לבני זוג מאותו מין כמו נושא ההכרה בקהילה הלה"טבית שנוי במחלוקת בקרב החוק והפסיקה הישראלית גם בגירושים אזרחיים, כאשר אחד הגורמים שלפיו מהווה נושא זה בעיה היא היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, אך באותה נשימה גם מדינה דמוקרטית הדוגלת בכבוד האדם ושיווין לכולם.
עו״ד חגית לב – עורכת דין לענייני משפחה – 0508004069